התמודדות עם דחייה חברתית

התמודדות עם דחייה חברתית אצל ילדנו

בעקבות דחייה חברתית מתעוררות בקרב הילדים תחושות של בלבול, דכדוך, דיכאון עמוק, הימנעות מאינטראקציות חברתיות ולעיתיים גם אגרסיביות כלפי הסביבה. יתר על כן, תחושת חוסר ערך, בדידות, חולשה, חרדת נטישה, תקיעות, עומס רגשי וייאוש.

תופעה מוכרת של דחייה חברתית היא מיחזור והעצמה של מערכות יחסים או חוויות פוגעניות עם הסביבה החברתית. הילד שמרגיש דחייה מספר לעצמו סיפור שמתורגם למציאות, כלומר נבואה שמגשימה את עצמה, ומגשימה זאת כלפיו. הוא מפתח משמעות ופרשנות למציאות מוטעית שגורמת לו לסבל ומצוקה.

ישנם ילדים שמפתחים אדישות או הדחקה כלפי הדחייה. כתוצאה מכך, תפקודם היומיומי יורד באופן קיצוני ואף מתעורר אצלם חוסר מיצוי פוטנציאל אישי.

ישנם מקרים של גילויי תוקפנות,  ילדים המרגישים דחויים מגלים אלימות, הם נתפסים כבעלי הערכה עצמית שלילית ומפגינים התנהגות עוינת כלפי סביבתם בעקבות ה"סירוב" והאי קבלה שסופגים מהסביבה החברתית.

השתייכות חברתית הינה צורך בסיס הקיים בקרב כל בני האדם. לכולנו יש את הצורך להשתייך לקבוצה חברתית בני גילנו. מניעתה או העדרה של ההשתייכות החברתית עלולה לגרום לתחושות קשות של ניכור ובדידות, ותורמים לירידה בתחושת הביטחון העצמי.

חשוב שאנו כהורים נשים לב לילד – האם הוא נפגש עם חברים? האם מזמין חברים או לא? אנחנו ההורים לא נזמין בשבילו את החברים אלא תפקידנו לעודד אותו ליזום את ההזמנה או המפגש עם החברים. אנחנו כהורים מהווים מודל לחיקוי עבור הילד.

מיומנות חברתית – ללמוד בתוך המשפחה

למידה מתוך הסביבה המוכרת והראשונה שלנו, המשפחה, היא הלמידה מהמשמעותית ביותר. נעשית באמצעות צפייה של ההורים בזמן שילדם משחק, משום שכך ניתן לבדוק את התנהגויותיו – האם יש לשפר אותן או לא.

נוסף על כך, הבדיקה נעשית גם כלפי ההורים – היכן נושא הדחייה החברתית פוגש אותם בילדות? יש צורך בהשגת תמונה מלאה לגבי עברם הרחוק כי ייתכן שהם משליכים זאת כלפי הילד.

לעיתים אנו, ההורים, נבלעים בתוך המעגל של הילד מתוך הזדהות באופן שאיננו מסוגלים להתבונן בו ולעזור לו להגיע להבנות.

אנו מפתחים הזדהות כלפיו ואף "נכנסים" לתוך מצבו, כמו "לא רוצים לשחק איתי", זיכרון בודד מודחק של דחייה חברתית ככדור שלג שמתעורר, אולם לא כך צריך להיות, אנו צריכים לשנות את התפיסה המחשבתית שלנו, ולתמוך ולסייע במתן כלים רגשיים כאשר אנחנו סומכים עליו שידע להתגבר.

חשיבות העידוד

אני מאמינה בגיבוש וחיזוק הכישורים החברתיים של הילד בבית במקביל לבית הספר. וזאת על ידי עידוד הילד בשיתוף חוויות ואירועים מנקודת מבטו, יצירת קשר של פתיחות ושאילת שאלות שהתשובות והמחשבות יגיעו ממנו.

המטרה היא לא לרחם על הילד שלנו מכיוון שרחמים לא יקדמו אותו, להפך!

המטרה היא לעודד אותו על מה שכן עובד ולתת לו כלים להתמודדות.

מהניסיון שלי טיפול רגשי בשילוב עם הדרכת הורים ייתן לכם את הכלים ויאפשר פריצת דרך.

חשוב שהילד שמרגיש דחייה לא יוותר על הלמידה, הצמיחה והתפתחות שלו בתקופת חשובה בחייו. לכן אנו כהורים צריכים להגביר את תחושת המסוגלות העצמית שלו והביטחון העצמי דרך עידוד לפיתוח תחביבים.

לא עושים סיפור מהסטורי

"לא מגיבים לי", "לא עשו לי לייק", " מה רק 150 צפיות?! אוריד את הסטורי, כי פאדיחה לשרון היו יותר צפיות…..טוב נו אגיד את האמת אני לא פופולרית"

כל הקשיים שהוזכרו לעיל, יכולים להוביל לדימוי עצמי נמוך, לחוסר מסוגלות, חוסן נפשי ירוד, "בליעת" הילד ועשייה במקומו והכל במטרה לעזור לילד ולפתור את מצוקתו ואת מצוקת המשפחה כולה.

במקרים הללו אני מציעה לעצור, לחשוב ולבדוק מה הפתרון המיטבי והנכון עבורו. חשוב לנשום, ולהחליט החלטה שקולה. לא "לדלג" על הקושי, דילוג יכול להוביל להדחקה של האירוע, והקושי יופיע בשלב מאוחר יותר ויכול להתבטא בשני מצבים: הדחקה ומחיקת האירוע או זכירת האירוע וחקיקתו. בשני המצבים חוסר עיבוד יוביל אותם בבחירת התנהגותם גם בבגרותם במודע או לא במודע.

לכן, כהורים עלינו להקשיב להם וחלילה לא להתעלם, לנסות לתת להם כלים להתמודדות. לתת להם לטעות ולומר להם שאתם תמיד נמצאים עבורם, לאפשר להם למצוא פתרונות ולא לחפש עבורם או לעשות ולחיות במקומם ותמיד לזכור כי המשפחה היא מקור כוח ועוגן. יש לה חשיבות יתר בלימוד, פיתוח תחושת המסוגלות של ילדכם. המשפחה משמשת כקבוצה חברתית בה הילדים שלנו יוכלו לתרגל מיומנויות חברתיות, המשפחה תמיד תקבל אותנו ולכן יש לנו הזדמנות לתת לילד להתנסות וגם לאפשר לו לטעות.

גם אנחנו כמבוגרים, טועים ומתקנים, מתפתחים וצומחים. תקשיבו לילד, תשתמשו במשפטים כמו: " אני מבינה אותך", נכון, זה לא נעים", אנחנו תמיד כאן להקשיב לך" אנו מבינים שלא קל לך. אנחנו בטוחים שאתה תצליח. בחיים יש קשיים ואתגרים נלמד לצלוח אותם יחד…..

אני כאן עבורכם לכל שאלה בנושא

אורית