אישה, אישי,
החוסן הנפשי שלי,
מאמר מהלב לשאר הלבבות.
לו הייתי מציעה לכן חיסון לחוסן נפשי, לכן וליקירכן, לכל תקופת החיים, היה זה בוודאי חיסון פלא. כולנו רוצים להרגיש חוסן בשעת משבר, חוסן אשר יאפשר לנו להתמודד, להתחבר ולא לברוח.
מרביתנו חוות רגעים, תקופות של קשיים ומשברים בכל "מעגלי החיים" – זוגיות, עבודה, משפחה וחברים. הדרך להתמודד ולצלוח את האתגרים הללו היא לפתח חוסן נפשי. אז כמו שאמרתי, אין חיסון וגם לא גלולת פלא, עבודה אישית והתנסות – הן שיובילו אותנו לחוסן הנפשי שאנו כה שואפות אליו.
בילדותי הייתי ילדה פעילה ונמרצת. כשהחלו לצוץ קשיים לימודיים בביה"ס היסודי, ירד בהתאמה גם הדימוי העצמי שלי. התחלתי להסתגר, לרצות את המורים והתלמידים, לקנות את מקומי החברתי בכריכים ובסוכריות ולהתחבב על המורים בשל היותי "נושאת כלים".
בזמני לא דיברו עם הוריי על לקויות למידה או אבחונים וכך סבלתי במשך שנים. השינוי החל בכיתה ח' כאשר מורה חדשה הגיעה לכיתה. היא ראתה אותי בנפשי. ביחד איתה עם הכוונה, יחס ואמונה גייסתי את כל כוחותיי ועקפתי את הקשיים. בפעם הראשונה שמחתי להשתתף באסיפת ההורים ולשמוע דברי שבח והישג.
למדתי בתיכון "טשרניחובסקי" בנתניה. כאשר הגעתי וראו את התעודות שלי מכיתה ז', החליטה ההנהלה לשבץ אותי בכיתת גמר, מעין כיתת אתגר. בסוף אותה שנה ציוניי הגבוהים גרמו להחלטה להעביר אותי לכיתה רגילה וסיימתי את לימודיי עם בגרות מלאה.
בצבא, התגייסתי לחייל המודיעין ואף המשכתי לשירות קבע. כשהשתחררתי התחלתי בלימודי הוראה עם דגש על חינוך מיוחד. סיימתי את לימודי התואר הראשון בהצלחה ועליתי על מסלול חיובי בחיים כאשר לפתע דוד שלי, שהייתי קרובה אליו מאד נפטר. נקלעתי למשבר, אשר במהלכו חוויתי בפעם הראשונה התקף חרדה. הרגשתי שאני טובעת ומצאתי מפלט אצל מי שהיה בעלי הראשון. התביישתי לספר להוריי ולמשפחתי את כל העובר עלי. כך, בגיל 24 ילדתי את ביתי הבכורה גילי, לב ליבי.
נישואי לא צלחו. עברתי שנים לא פשוטות וחוויות קשות. התחלתי לשקוע ולאבד את עצמי. פחדתי מהמילה "גירושים" ולא העזתי לעשות מעשה ולצאת מתוך מערכת היחסים הלא בריאה שחוויתי. רק לאחר כ -7 שנים אזרתי אומץ לעשות מעשה, להתנתק מהנישואים ולהתחיל מחדש. אספתי מסמכים חשובים, מעט מחפציי , צררתי את כולם בצרור ..ועזבתי! החלטתי שמנקודה זו אחיה את חיי אחרת. המשכתי ללמוד ולהתפתח, לנשום נכון ולבחור בעצמי. לאחר מספר שנים נישאתי בשנית לארז גבאי, שהוא חברי הטוב ונולדה לנו ביתנו נועה, שהוסיפה הרבה אור ושמחה לחיינו. מאז ועד היום אני לומדת ומתפתחת.
המכאוב הקשה שעברתי ארע לפני כ -3 שנים, ביום בו הודיעו לי כי הוריי נהרגו בתאונת דרכים. החרדה לא איחרה להגיע. הרגשתי כי עולמי מתמוטט ואיך אמשיך מפה? מה עושים? הוריי היו העוגן שלי, כיצד אמשיך את החיים? הפעם בחרתי להישען. אמרתי לעצמי כי מותר לי ליפול , מותר לפחד, מותר להיתמך, מותר לי להיות בקושי, מותר להתאבל, מותר לי הכל!! אפשרתי לעצמי להרגיש את הכאב ולגעת בו. אז כן, הייתי בחרדות ופחדתי פחד איום, אך בתוך תוכי ידעתי שיש בי את הכוחות והחוסן הנפשי להתמודד ולשאת את הכאב. הזכרתי לעצמי כי צלחתי כבר קשיים רבים בעבר וגם את הטרגדיה הזו אצלח. המשכתי הלאה.. הכאב לא נעלם ואף מתחזק עם השנים, אך אני יודעת ובוחרת לחוות אותו ולהמשיך בחיי.
לאחר כחצי שנה, לקחתי שוב אחריות על חיי והחלטתי לעבור ניתוח מניעתי של כריתת שחלות משום שנמצאתי בסיכון גבוה לחלות בסרטן השד. החלטה זו הייתה קשה עד מאד. ללכת ביודעין שאין לי אמא שתלווה אותי ותמתין לי שאפקח את עיני. ברגעים הללו בכיתי וכאבתי ואף ענדתי את הצמיד שלה ברגע שהתעוררתי מהניתוח. כיום , אני לקראת החלטה לעבור גם ניתוח לכריתת שד. אירוע מפחיד בפני עצמו. יש רעשים, יש חרדות ויש גם אותי. אדע ואזכור את אשר התמודדתי איתו ויש בי את הכוחות לצלוח גם את האתגר הזה.
זהו סיפורי הפרטי. אז איך כל זה קשור לחוסן נפשי?
חוסן נפשי מתחיל להתפתח ביום בו אנו נולדים. חוסן נפשי מוגדר כתהליך הסתגלות טוב אל מול מצוקות, טראומות, טרגדיות, איומים או מקורות מתח משמעותיים כגון בעיות משפחתיות ומערכת יחסים, בעיות בריאות חמורות או גורמי לחץ במקום העבודה.
אירועי חיים אלו, ממש כמו הנהר, מלאים באבנים, בהחלט כואבים וקשים, אך מתוכם גם צומחים וגדלים .זה תפקיד החוסן. היכולת להיות גמיש יותר בכל מיני מצבים בחיים הוא מה שעוזר לצלוח ואף לצמוח ולשפר את איכות החיים בהמשך הדרך.
במהלך חיי בחרתי ב"בריחה". לא התמודדתי באמת. כיום אני מבינה כי האחריות על כל ההחלטות שלי נמצאת אצלי בלבד וברגע שהפכתי מקורבן לאדם אחראי, התחלתי לראות ולפתח את עצמי. התחלתי להבין את מקור קשיי ומקור הבחירות והבריחות שלי. הסתכלתי אל עומק ליבי והפחד לפעמים שיתק אותי. החלטתי להעז בבחירותיי, ללמוד, ,להבין ולהתבונן עמוק עמוק ולהתחיל לפתח את החוסן הפנימי שלי.
בקליניקה הפרטית שלי אני משלבת היבטים וכלים מתוך הרפואה המשלימה. אני מאבחנת ומדייקת את שורש הקושי ולא מטפלת רק בסימפטום. מהניסיון שלי הטיפול בסימפטום בצורה נקודתית מהווה פלסטר וגם נראה שצלחנו את הקושי הוא יופיע שוב.
בשיטת "פאזל החיים" שיצרתי תרגמתי את כל הידע והניסיון שלי לתוך מוצר, עימו אני עובדת במהלך הטיפולים ואף יצרתי ערכת "קלפים טיפוליים" בהתאם לשיטה. אני מאמינה שכל אחד יכול להצליח אם רק יאמין בעצמו. אני מיישמת את השיטה בכל המעגלים המקיפים אותי ועסוקה בעשייה משמעותית.
היכולת שלנו להתבונן בקושי, להרגיש את כל מנעד הרגשות, לאפשר לעצמנו לבקש עזרה, להיתמך, להיות חלשות, כל החוויות כולן מובילות אותנו לפיתוח החוסן. רבות מאיתנו עוצרות ומתבוננות רק בשעת משבר כאשר הגוף והנפש מכריחים אותנו לעצור. אני אומרת על סמך ניסיוני ומניסיון מטופליי, יש לאפשר את העצירה וההתבוננות לפרקים, לא לפחד ולדעת שכל פעם שאני בנוכחות אני מזריקה לעצמי עוד מאותו חיסון. אלא שהוא לא פלא, הוא נמצא בידייך ועליך רק לרצות ולבחור להשתמש בו.
חוסן נפשי עבורי הוא להמשיך ולהתפתח, להתבונן בחלקי הפאזל המרכיבים אותי, לקלף עוד ועוד שכבות עד שיגיע לגרעין שבי. התהליך הזה שנמשך כל חיינו מאפשר לנו להיות אדם טוב יותר, אישה טובה יותר ומטפלת טובה יותר.
אסיים במשפט מתוך ערכת הקלפים שלי: "מותר לי להיות חלשה….. מותר לי להישען, היום אני נשענת ומבקשת עזרה, לא מתוך ויתור אלא מתוך עוצמה.