להסתכל על הפחד בעינים ולנצח במשחק
לכל אחד מאיתנו יש את המפלצת השוכנת מתחת למיטה, זו שחיש מהר תעיר אותנו מהשינה.
היא קיימת וישנה. אז מי מנהל את מפלצת הפחד?
היא אותי או אני אותה?
בשיחות עם מתבגרים אני מגלה לעיתים קרובות התנהלות ע״י פחד. פחד ממה יחשבו, הפחד לבחור מה מתאים עבורם ולעיתים הפחד יכול לפגוע בהחלטות חשובות כגון: הפחד מלעשות בדיקות דם, הפחד מחיסונים בבית הספר, פחד מלגשת למבחנים ועוד ועוד.
מתבגרים הם כמו מריונטה. בין אם מושכים בחוטים של עצמם ובין אם אחרים מושכים להם בחוטים ולו הקטן והדק ביותר, זה גורם לתנודות, להימנעות, לבחירות מוטעות וכתוצאה מכך לתגובות ורגשות של כעס, דכדוך,עצבות, בדידות, התפרצויות זעם וכדומה.
שיטת הפאזל אותה פיתחתי מותאמת לכל מטופל באופן אישי. זיהוי מקור הפחד, הבנתו ומתן כלים להתמודד עמו בצורה בהירה ונהירה יותר.
אתן לכם דוגמא מהחיים,
לא מזמן, בתי הבכורה שאלה אותי האם אני מאמינה בה, שאלתי אותה האם היא מאמינה בעצמה?
החזרתי את הכדור לידיים שלה. לחשיבה ולחיזוק העצמיות שלה.
כהורים מאוד קל לנו להציע פתרונות, לטרפד, וזאת מתוך הצורך העז שלנו להגן ולעטוף את ילדינו.
יחד עם זאת, חשוב מאוד לחזור ולחזק את תחושת ״האני ״ אצל הילדים, לתת להם לבחור ולהתנסות, כן גם אם זה אומר שהם טועים לעיתים, הטעויות מלמדות אותם ותחושת הביטחון והמסוגלות שלהם עולה כתוצאה מכך.
בהמשך השיחה עם בתי, כמובן שאמרתי לה שאני מאמינה בה וביכולתיה.
היא הוסיפה שהיא מפחדת מן תחושת הכישלון, ואני אומרת, חשוב לנרמל את התחושה ולא להתעלם ולכן תשובתי אליה הייתה שכולנו מפחדים מכישלון, והוספתי כי אני למדתי מחיי שהכשלונות מפתחים אותנו ומקדמים אותנו, נכון שהם לא נעימים אך זו הדרך הנכונה, וזו האמת.
אם נדע ונבין זאת ולא נפחד מכישלון, מחוסר ההצלחה ,הרי שנעז יותר, נבחר ביתר קלות מה שטוב עבורינו וזו לכשלעצמה הצלחה. דרך. אמונה בעצמי.
דוגמא נוספת היא בתי הצעירה נועה. היא בכיתה ז׳ ואמרה לי שאינה רוצה ללכת ולהתחסן.
בתגובתי אליה, עודדתי אותה ואמרתי לה שאני מבינה שהיא מפחדת . הסברתי לה את חשיבות החיסון, הראיתי לה בסרטון את משך זמן החיסון ,ממש שניות ספורות וזה עובר.
החזקתי בידה, היא הזילה דמעות ובסופו של דבר התחסנה ואף שמחה על כך שהתגברה.
אני מצידי תמכתי בה, הסברתי לה וננתי לה את המצע לבחירה החופשית.
כתוצאה מכך תחושת המסוגלות שלה עלתה ובמקביל גם הביטחון העצמי שלה. היא בחרה. היא התגברה על הפחד שלה.
ואני שואלת, ממה הפחד שלנו נובע?
ניסיתי להיזכר עמה בחוויות עבר והגענו לכך שהיא זכרה שהחיסון בבית הספר היסודי גרם לה לסחרחורת, דפיקות לב מואצות. וכך מצאה את עצמה מסרבת לחיסון נוסף.
לעיתים קרובות, ההימנעות או הפחד, נובע מן העבר שלנו ולכן חשוב לזהות את מקור הפחד, להעלות אותו למודע ולא לפחד מכך. כולנו יכולים להתמודד ולהצליח אם רק נרצה בכך.
הפחד מחיסון הוא אחד מני פחדים רבים של בני נוער המתמודדים עם פיתוח קשרים חברתיים- הפחד מדחייה, הפחד להיות מי שאני, לומר על שעל ליבי, ההשוואה לאחרים, אותם אפשר וניתן לנרמל בעזרת העלאת אירועים מחזקים והצלחות מהעבר שמאפשרים להתחזק ולחזק את תחושת הביטחון ויכולת ההתמודדות עם הפחד עצמו.
לסיכום,
לכל אחד יש את הפחדים שלו, העבר שלו והמטען הרגשי שלו, המפלצת הפרטית שלו.
אוכל לומר שהפחד הוא שחקן ויש לו תפקיד בחיינו.
הפחד שלנו הוא כלי. הוא מסב את תשומת ליבנו למכשולים, ומאפשר לנו בדרכו שלו להתמודד, להשמיט, להוסיף, לשחרר, להתחזק, להתחשל ולהכיר בערכנו, בדרכנו ובסופו של דבר להיות יותר טובים לעצמנו.