ג'נגול של אימהות בשילוב של עבודה
מדוע חשוב לחתור לאיזון ומהן ההשפעות של העדרו?
מה גורם לנו להמשיך במרוץ החיים מבלי לעצור ולחשוב מה באמת עושה לנו טוב? אני שומעת מנשים שמגיעות אלי לקליניקה על וויתורים שהן עושות. הן לרוב מרגישות שאין להן את הפריבילגיה לעצור ולשאול – האם הן במקום בו הן רוצות להיות? יש להן את הפחד לאפשר לעצמן לעצור, לחלום ולחשוב האם הן היו רוצות לעשות משהו אחר, לחלום ולהגשים חלומות. ואף, יש להן את הפחד והחשש להוציא ולשמוע את כל רעשי הרקע שאנו רוצות להדחיק כמו: האם אני עובדת במקום עבודה המאתגר, מספק, משקף את היכולות והרצונות שלי?
הרבה פעמים אנו נוהגות לתרץ ואף לשתק את הרצונות הפנימיים שלנו בהצדקות כמו: " כשהילדים יגדלו ארשם ללימודים/חוג", "אתחתן כשאסיים תואר ראשון", "ההורים שילמו לי את הלימודים, הם יתאכזבו אם אשנה מקצוע".
בואי נדבר על תרבות הפנאי
הזמן שבו אינך מחויבת לפעילויות יומיומיות כמו: עבודה, אוכל ושינה (ואפרופו אוכל ושינה, עם יד על הלב כמה פעמים ישבתן לאכול בשקט ובנינוחות מבלי לבצע כמה דברים במקביל? מתי ישנתן שינה אמיתית והשלמתן בלילה אחד מעגל שינה שלם?). לעיתים לוקח זמן רב עד שאנו מגיעות לתודעה שחשוב לעשות מה שאנחנו אוהבות, מה שאנו יודעות שיעשה לנו טוב כמו: תחביב ישן נושן, חלום, גלישה, ריקוד, סדנת יוגה או בישול, או חלילה לימודי העשרה שלא לצורך עבודה בעתיד. יתר על כן, השקעה ברווחה שלך תתרום לך בכל מעגלי החיים. ברגע שתחושי תחושת רווחה ושקט נפשי, יהיו לך את הכוחות להשקיע השקעה אמיתית ומלאה בכל מעגלי החיים.
ברגע שתבחרי היכן, כמה ואם בכלל את רוצה, לא חייבת להשקיע בכל מעגל, תעשי זאת בצורה המדויקת לך. כתוצאה מכך זה יתרום לך ולסביבתך מפני שהבחירה היא שלך, ממקום שקט ואמיתי יותר, ממקום של מודעות וערך עצמי. וזאת בניגוד לבחירה מתוך רצייה חברתית תמידית וממקום של חובה. (כמו: "אני חייבת לבקר את הוריי פעמיים בשבוע על אף המרחק", "אני חייבת להישאר שעה נוספת בעבודה בסוף כל יום", "אני חייבת להשקיע ביום ההולדת של בתי כי כל האימהות השקיעו", "אם לא אשקיע מה יגידו?").
שנפתח יומנים..
אני מזמינה אותך להתבונן ביומן שלך ולשאול עם יד על הלב – האם רשימת המטלות/תזכורות משקפת את מה שאת אוהבת? כמה תזכורות מהרשימה הם בגדר חובה? וכמה תזכורות משקפות את מה שאת באמת אוהבת ורוצה לעשות? כמו: זמן אישי של חוג, פגישה עם חברה, הצגה, סרט ועוד. כמה פעמים את חושבת לבטל כי את חייבת גם להספיק להסיע לחוג, לקפל כביסה או לסיים מטלה בעבודה?.
אומרים שאישה יכולה לעשות כמה דברים יחד, האמת לא מחמיא לי. אני רוצה לעשות כל דבר בניחותא ולא בלחץ. את הג'ינגולים והלהטוטים אני בוחרת להשאיר ללוליינים.
חלומות וניהול יומן כתיבה
האם אנו נוהגות לחלום ולהגשים את החלומות? כמה פעמים "העזת" לחלום, כן! העזת לחלום? וכמה פעמים אפשרת לעצמך להפליג בחלומות? כמה פעמים אמרת לעצמך שזה לא הזמן הנכון? ואולי אף פחדת לומר בקול את החלום כי מה יגידו, דוד נעים זוכרת?
דבר אחרון הוא הערנות שלך לעצמך במצבי דכדוך. לעיתים קרובות, אנו הנשים מתקשות לבקש עזרה, חוששות לעצור ולהתבונן אלא מנהלות דיבור עצמי של "יעבור", "בושה לספר", "מה יגידו?", "מה יחשבו עליי?" אנו מתעלמות מתחושות הגוף, מדכאות את המחשבות וממשיכות לג'נגל וללהט!
הפתרון הוא: ניהול יומן כתיבה של החלומות, האתגרים והשאיפות שלך.
ובנימה אישית
אנחנו נעשות מודאגות כאשר הדברים נעשים בחוסר איזון. איזון ניתן להשגה באמצעות שמירה על מידתיות –כמה פעמים אני נוהגת כך באופן שאני מודעות לצרכים שלי? יש לכולנו את היכולת לעצור, להתבונן ובמידת הצורך לבנות בניין מתוקן או לשנות אותו בהתאם לאהבה עצמית שלי, לצרכי האישיים ובהתאמה ובהשפעה על סביבתי.