הו, מראה מראה…בחיי, מה את מראה?
מרביתנו מכירות את הרגע הזה בו אנו קמות בבוקר, פותחות את עיננו, מסתכלות במראה, בוחנות את עצמינו בקפידה ותמיד, אבל תמיד מוצאות משהו שאנו לא אוהבות בעצמינו.
בין אם זה משקל, שיער, קמט, הבעה, צבע, מבנה גוף ואף מבנה האצבעות בידיים ובכפות הרגליים, לכל אחת יש את סיפורה שלה. וכך מצב הרוח יורד פלאים וברגע אחד אנו יוצאות מאיזון. כאילו ננעצה בנו סיכה כבלון ובום טראח הבלון מתפוצץ.
אלא שזהו לא סיפור ילדים וגם לא אגדה זהו סיפור חיים. המציאות של מרבית הנשים שאני פוגשת בקליניקה ובשיח נשים בכל המעגלים להם אני משתייכת.
רק לאחרונה כשהייתי אצל המניקוריסטית שלי, אחת הנשים סיפרה כי כל חייה האוכל מנהל אותה, שמאז ומתמיד היא לא הייתה מרוצה ממבנה גופה, שהיא נמנעת מאוכל ולא נהנית ממנו על אף שהיא מודעת שאוכל הוא אחד ממנעמי החיים. וכמה פעמים שמעתן הערות של נשים כלפי עצמן, אם הייתי יורדת שלושה קילוגרמים הייתי מאושרת, אם הייתי יותר גבוהה הייתי יותר בטוחה בעצמי, אם הייתי עם מבנה גוף צר יותר הייתי שמחה יותר.
ניתן לראות כי המחשבות הללו משבשות לנו את החיים בכל הרבדים ומסרסות אותנו מלבטא את עצמינו לחוש, להנות ולחיות ברמה שאנו שואפות לה. כך שבהדרגה יום רע הופך לשבוע רע, לחודש ואף לזמן רב יותר.
לצערי, זוהי מנת חלקן של נשים רבות. שהנראות החיצונית שלהן מנהלת את חייהן, קובעת את מצב רוחן ומשפיעה על בחירת מקצוע, בני זוג וכדומה. דימוי הגוף השלילי משפיע על החלטותיהן ופשוט מנהל את חייהן ומשם הדרך להרס עצמי הוא כמו כדור שלג במדרון חלקלק.
אז היכן עובר הגבול בין הניהול שלנו את חיינו ללא השפעה קיצונית וחיצונית של דימוי הגוף. הרי תמיד נמצא דבר מה שמפריע לנו בגופינו כתוצאה מהשפעה פנימית או חיצונית.
השאלה הכי חשובה שעלינו לשאול את עצמינו היא האם הדבר מנהל אותו ברוב שעות היום? מטלטל אותנו? משפיע על החלטותינו ובחירותינו? כלומר האם המחשבה השלילית מובילה אותנו להחלטה אם נצא לטייל בים, נלבש גופייה, חצאית, האם נצא לאכול במסעדה, האם נירשם לחוג ועוד דוגמאות רבות.
כאן נכנסת שאלת הזהות שלנו, כאנשים, נשים, כגוף ונפש המחוברים יחדיו.
מי אנו? מהי הזהות שלנו? ללא היבט של משקל, גובה, מבנה רגליים ועוד.
דימוי גוף נמוך הוא סימפטום למשהו עמוק יותר הקשור בזהותנו הפנימית. ולעיתים מתפתח גם להפרעות אכילה כדוגמת אנורקסיה ובולמיה, שהם תוצר של חוויה עמוקה יותר שהובילה לכך.
מטופלת שלי, שמרית (שם בדוי), הגיעה אלי במבט נפול, עיניים עצובות, לבושה בבגדים רחבים יתר על מידותיה ועולם שלם שהיה מנותק ממנה עצמה. אט אט בשיחות קרובות ואישיות פתחנו קשרים סבוכים בעברה, עם המשפחה, החברים ומעגלים שהיו חסומים ותלויים האחד בשני אשר החריבו את האני הפנימי שלה, את זהותה. כך, באמצעות שיטת הפאזל וכלים טיפוליים נוספים, הגענו לשאלת הדימוי העצמי הנמוך שליווה אותה מאז ילדותה וגרם לה לסלוד מאכילה. כך היא הרגישה תחושת שליטה מדומה ורגעית. כיום שמרית היא עצמאית, ומניעה את חייה בתבונה עם הכוונה עצמית וכוח רצון פנימי והכי חשוב עם כבוד ואהבה לגופה וכמובן לאופן יחסה לאוכל ולבגדים המתאימים למידותיה.
בקליניקה, אני עובדת על הרבדים העמוקים, התחושות, שגרמו לאותה האישה לחשוב כך על עצמה, למצוא ולהעלות למודע את החוויה והאירוע שבגינו דימוי הגוף שלה השתנה.
לעיתים, אנו מדחיקות את החוויה עד כי איננו מבינות מדוע פיתחנו דימוי גוף שלילי כלפי עצמינו. הדבר הופך להיות טבוע בתוכנו, כאילו היה שם מאז ומעולם. ברגע שנזהה ונעלה את החוויה ונתבונן בה, נצליח להגיע לידי ריפוי.
לסיכום, אנו כנשים, רגישות וחזקות ככל שנהיה חווינו ונחווה רגעים טובים ופחות טובים המשפיעים על הרגשתנו וכיוצא בזב בדימוי הגוף שלנו.
רגעים המושפעים מן העולם החיצוני, בו אנו חיים, מקיום אידיאל מסוים של יופי, של משקל מדוד ונוקשה ומן אירועים מן העבר שסחבנו בתת המודע. לכן, חשוב לטפל ברובד העמוק של הבעיה, לשורשה. כך נחווה שחרור אמיתי וריפוי שיובילו אותנו לחיים בריאים וטובים יותר.